השיח האקלימי היום הפך בון טון חברתי, מעיין תכשיט אופנתי שתאגידים ומדינות רוצים להתקשט בו. עם זאת, לא פעם מדובר בפסאדה חלולה ותו לא, שלעתים נועדה להסוות עובדות שפחות מתיישבות עם התזה הזאת. לפי אריאל מליק, התנהגות זו מכונה "גרינוושינג" (בעברית "התיירקקות" או טיוח ירוק). יש סוגים שונים של גרינוושינג, הנעים בין שימוש בחצאי אמיתיות, הטעיות ושקרים של ממש. דוגמה לכך היא למשל חברה המתגאה בכך שאינה משתמש בכימיקל מסוים, כאשר ברור למביני דבר שהיא לא תשתמש בו משום שהחוק ממילא אוסר את השימוש. דוגמה נוספת היא חברת תעופה המציעה ללקוחותיה לשלם עוד כמה דולרים כדי לממן נטיעת עצים שתקזז את טביעת הפחמן שהם גורמים, כאשר ברור שהפעילות הזאת ממילא אינה אפקטיבית, ואף ספק אם בכלל מתרחשת.
