כשמדברים על מחזור, שבדיה היא מדינה מוצלחת מאוד, לכל הדעות. רק ארבעה אחוזים מהפסולת הביתית במדינה מועברת למזבלות. שאר הפסולת ממוחזרת או משמשות כדלק בתחנות כוח הפועלות באמצעות פסולת. בכתבה שפורסמה ב-PRI נכתב על הפתרון היצירתי שמצאו בשבדיה למחסור בפסולת.
שריפת הפסולת מייצרת כ-20 אחוזים מהאנרגיה לצורך חימום בתים, מבני מגורים ומרכזי מסחר. אותה שריפה גם מייצרת חשמל עבור 250 אלף בתים. שבדיה למעשה מפיקה את מרב האנרגיה מכל טון פסולת במתקנים הייעודיים שהוקמו לשם כך במדינה. התחום רק הלך וגדל בשנים האחרונות, מה שהפך את השבדים לחלוצים בתחום.
הבעיה – התכנית השבדית מוצלחת מדי
כן, אולי מוזר לשמוע זאת – אבל התכנית השבדית מוצלחת מדי, מכיוון שהמדינה לא מייצרת מספיק פסולת כדי לשרוף אותה ולהפיק אנרגיה. לשבדים יש אפשרות להפיק אנרגיה מכמות פסולת גדולה מאוד באמצעות המתקנים, אבל ה"דלק" המניע אותם לא מספיק.
הפתרון שנמצא, יצירתי יחסית – שבדיה החלה לייבא כ-800 אלף טון אשפה ממדינות אירופה השונות בכל שנה, לשם שימוש בתחנות הכוח שלה. רוב הפסולת המיובאת מגיעה מנורבגיה השכנה, משום שבנורבגיה, עלות שריפת הפסולת גבוהה הרבה יותר. כך, המדינה השכנה מוסרת את הפסולת שלה ומשלמת לשבדיה על הטיפול בה. שבדיה – היא מרוויחה כסף וגם אנרגיה.
הממונים על התחום בשבדיה הביעו תקווה שמדינות נוספות ביבשת אירופה יבנו תחנות כוח משלהן, יטפלו בפסולת וירוויחו בכל הקשור לאנרגיה. בדבריהם הוזכרו מדינות כמו איטליה, בולגריה, רומניה והמדינות הבלטיות, שם יש פסולת רבה, אבל אין פרויקטים למחזור או להפקת אנרגיה ממנה.
אריאל מליק הוא יזם ואיש עסקים שמשקיע בחברות ביוכימיה ואנרגיה. בנוסף לכך, אריאל מליק מתמחה בשוק ההון.
